11+12-03-2017 The WEDDING NY

יום שבת 11.03.2017 - המשך

לאחר שהתמקמנו בחדרים הודענו לאווילין שהגענו. לגמרי במקרה נפגשנו בכניסה למלון בדרך החוצה כדי להגיע למסעדה. נסענו במכונית שלנו אל Borrelli's  Italian Restaurant. 7 דקות נסיעה מהמלון.מינוס 3 מעלות צלסיוס בחוץ וקר.

כאן פגשנו לראשונה מזה שנים רבות את בן הדוד, אח של אווילין, בוב, עם אשתו הסינית Anissa . הם נשואים כשנה בלבד. הושיבו אותנו ליד אווילין ודויד ומול בוב ואשתו. היה מאד מוצלח. כמובן שהראנו תמונות של המשפחה.

גם ספנסר בא לשבת לידינו במשך הארוחה כדי לדבר איתנו. הוא בן 24 וממש חמוד וחביב.

David, Spencer and Bob & Anissa

 

Robert and Anissa

השיחה קלחה כל הזמן. איתן סוף סוף קלט עד כמה בני הדודים אכן קרובים לנו ברגע שאווילין דיברה על סבתא אנה כסבתא שלה. 

היה נחמד בזמן הפרדה לומר להתראות מחר ולא רק שלום.

יום ראשון 12.03.2017

לאחר ארוחת בוקר במלון ירדנו ללובי בשעה 8:30 כפי שנתבקשנו לעשות ולחכות להסעה של 8:45  של בני משפחה קרובה בלבד. שם ראינו את השושבינות עם השמלות האפורות והקלילות וכן שושבין כהה עור וגבוה במיוחד מחזיק את שמלת הכלה כמו מתלה, גבוה ככל שהוא יכול. משעשע.

ספנסר הצטרף אלינו עד שנזכר ששכח את הכיפה והכי חשוב את החפתים לחולצה. קוד הלבוש לחתונה הוא פורמלי. בארוע חתונה כזו עוד לא היינו. 8 וחצי שעות לקח עבורנו הארוע. אף אחד מהאורחים לא עזב באמצע. אז מה היה?

מקום הארוע היה ב Westbury Manor

הארגון היה כמו מבצע צבאי. מנהל הארוע היה בחור קשוח וכך כל העובדים שלו ששמרו מסביב. הרגשת משמעת חזקה. גם כשהלכתי לשירותים הרגשתי שעוקבים אחרי במבטים. כנראה שמאד שמרו שלא יכנסו סתם אנשים שלא שייכים לארוע.

כשהגענו למקום הארוע התרשמנו מהפאר שם. מקום יפה ומכובד. הפנו אותנו לאולם הימני ואת ההורים והזוג הצעיר לאולם השמאלי ששם מצלמים. אמרו שיקראו לנו להצטלם. בינתיים התוודענו לחברי משפחת החתן. החתן בוריס גרינברג ממוצא רוסי. המשפחה הגיעה מברית המועצות לפני 25 שנים. נסענו עד לכאן בשביל לשמוע רוסית ולהשתתף בחתונה רוסית. ממש מצחיק. הסבא והסבתא נחמדים מאד והם מצפת ישראל וכך כמובן דיברנו איתם עברית. הסבתא בכלל לא יודעת אנגלית. הם אנשים נחמדים והיה לנו נחמד להכיר אותם. הייתה שיחה מאד מעניינת עם אישה של דוד של בוריס. היא הייתה עולה חדשה בישראל רופאה במקצועה וסיפרה על חוויותיה והתרשמותה. אמרה שאין מה להשוות בין הרפואה בארץ לארה"ב – לטובת ישראל. בישראל הרמה והטיפול יותר טובים. לדוגמא בארה"ב עושים הרבה בדיקות מיותרות לאנשים כי הרופאים מאד מפחדים מתביעות. 

באולם הזה היה כיבוד קל ושתייה חמה וקרה עד שכל האורחים יגיעו בשעה 11:00 שזו השעה הרשמית לתחילת החתונה. לא מצליחה להבין למה שותים עם קרח שכמינוס מעלות בחוץ וקר

בכניסה חילקו כיפות. דבר שהתאים לאיתן אשר שכח את שלו בחדר במלון.

בארץ נהוג שיש כספת משורינת עבור הצ'קים כאן הסתפקו בקופאת עץ קטנה על השולחן עם התמונות של ההורים והסבים בזמן חתונתם. רעיון יפה שמצא חן בעיני.

קופסת עץ למעטפות בגודל שאפשר לקחת מתחת לזרוע וללכת

דוד פיליפ ודודה אדית לוסטר

בשעה 11:00 הגיעו כל האורחים והובילו אותנו לאולם אחר עם שורות של כסאות משני צדדים והחופה מקדימה במרכז. על כל כיסא היו דפים שמסבירים את החתונה היהודית ומנהגיה. למשל למה שוברים כוס, ייחוד וכד'.

שני זוגות הסבים וסבתות הלכו ראשונים בשביל האמצעי והתיישבו. אחריהם עברו זוגות של שושבנים כאשר מקריאים בקול רם את השמות של כולם. בחורות בשמלה אפורה כל אחת עם בחור מלווה. הלכו בשביל לחופה. אז גילגלו כאילו שטיח לבן לכל האורך ובאה אחות החתן בת העשר כנערת הפרחים פיזרה פרחים על השביל. החתן בא בליווי הוריו ואחריו הכלה בליווי הוריה.

הכלה מסתובבת מסביב לחתן

                                                                            

הרב אשר מכיר את המשפחה מזה 35 שנה ניהל את הטקס. הכלה הייתה בלי הינומה כי לא הסכימה לשים אותה. הכלה הקיפה את החתן ואז החתן הקיף את הכלה. בצד ימין עמדו כל השושביניות בשורה ובצד שמאל עמדו כל השושבינים בשורה. יין החתן והכלה השקו זה את זו. החליפו טבעות. שבירת כוס כרגיל. הטקס נעים עם שוויון בין החתן והכלה.

לאחר החופה כולם עברו לשני האולמות עם כיבוד מכל טוב. בשרי, פירות, בר משקאות חריפים ועוד ועוד.

מכאן על פי פקודה והוראה ממנהל המקום עברו כולם לאולם גדול אחר והתיישבו ליד שולחנות על פי סדר שהוכן מראש. ישבנו יחד עם בוב ואניסה ועוד אנשים.

יש מי שיצא להאכיל את הטווס בגינה. קררר

היו ברכות מהחברים וההורים כמו שרואים בסרטים.

סיפור כוסות השמפניה: ליד כל צלחת אוכל חיכתה כוס עם שמפניה. הרמנו כוס לחיים כפי שנהוג ולפתע הגיע המלצר לאסוף את כוסות השמפניה. ההרגשה הייתה שהוא כאילו "חתום" על על כוס. לא אני ולא איתן רצינו להחזיר את השמפניה מבלי לסיים אותה. הייתה טעימה. המלצר נכנע ל"לא" שלנו. אבל הופיע שוב ושוב כדי לקחת את הכוסות. סיימתי לשתות ומיד הוא צץ לקחת את הכוס. איתן מצא פתרון: הוא שפך את השמפניה לכוס אחרת שמיועדת ליין וכך כוס השמפניה הייתה ריקה ללקיחה. כשהמלצר בא לקחת את הכוס איתן סיפר לו שהוא שפך את השמפניה לכוס אחרת אבל לא נראה לי שהמלצר הבין את הענין.

 

ריקודים לקול שמיעת מוזיקה משנות החמישים והשישים (טויסט). הריקוד הראשון היה "הורה" של הבה נגילה. רק לקראת הסוף המוזיקה הפכה להיות מודרנית יותר.

כמו כן מצא חן בעיני רעיון יפה אחר. הזמינו את כל הזוגות הנשואים לרחבה ולאט לאט ביקשו מזוגות להתיישב במקומם לפי שנות ותק הנישואים שלהם. לבסוף נשארו 2 זוגות. אחד מהזוגות היו הסבים מצפת. הם נשואים 53 שנים אבל ניצח זוג אחר שישב מולנו. הם נשואים 60 שנה וקיבלו כפרס בקבוק יין וזר פרחים.

איתן רשם ברכות בשם כולנו בספר האורחים שליד הקופה.

לקראת הסוף היה טקס חיתוך העוגה. אותה אכלנו עם קפה או תה

לימוזינה לבנה באה לקחת את הזוג הטרי.

 נהננו מהחתונה והאירוע היה מעניין ובאמת שמח. אפילו אני רקדתי :)

אני מחכה לתמונה דומה לזו שצילמו אותנו.